בעצם שלושה, אולי ארבעה, יודעים מה, חמישה…. שישה.

הדבר הראשון אישתי והילדים.
השני, המשפחה הרחבה שלי.
השלישי, קרמבו וליצ'י (כלב וחתולה, לא המאכלים למי ששואל)
אחר כך יש לנו כדורסל, כתיבה בחרוזים והנה הגעתי לפואנטה, אוכל וחברים.
יותר נכון לבשל ולהיות בחברת אנשים חדשים, חברים, משפחה.

עד לפני 10 שנים נהגתי לערוך סדנאות בישול במטבחנו הקט ברמת בגין.
והיו הרבה. אסייתי, מרקים, ארוחות בוקר, אוכל ביתי, פסטות ועוד.
היו שיעורים פרטיים,חוויה זוגית וקבוצות קטנות של שישה משתתפים שרצו להתפנק וללמוד לבשל על הדרך.
כשהקטנה נולדה החל הקושי, הבית היה עמוס כל יום והאפשרויות לארח הפכו מצומצמות.
אז הוחלט לקחת הפסקה, והפסקתי, והמשכתי להפסיק ועוד קצת הפסקה, ארוכה מדי לטעמי ולטעמם של לקוחותיי.

מתי אתה חוזר לסדנאות? שאלו אותי
מה קורה עם זה? המשיכו להתעניין
נו, בוא נקבע תאריך ותתחיל, מה אומר?…. לחצו ולחצו
והתירוצים רק נערמו בחבילות, הוכנסו לארגזים ומילאו את החלל.
והנה, אחרי עשור וקצת הגיע הזמן לזרוק את ארגזי התירוצים ולחזור אל המקום שאני מאוד אוהב.
אז כן, הסדנאות חוזרות והמטבח שלי נפתח מחדש לארח וללמד.